<h1>רבינו פרחיה — שבת</h1>
<h2>דף ו.</h2>
[שבת ס"א ע"ב] אין מצילין אותן מפני הדליקה. והטעם מפני שלא ניתנו ליכתב, שהרי התפלה והברכות לא ניתנו לקרותן בעת חיובן אלא על פה, כדי שיכוין אדם דעתו, ולא ישתבש מפני המלות שאינו מכירן. וקמיע נמי לא ניתן ליכתב מפני שאסור להתרפאות בדברי תורה. ולפיכך אין מצילין אותן מן הדליקה כדי שיהיה עון האיש הכותבן חמור ויזהר מלעשותן. ואם תאמר משום גניזה. כלומר שאם בלו שטעונין גניזה, הא נמי פשיטא דבעו גניזה, דלא קא פחתי משום שהיה כתוב על ידות הכלים, דתנן שם וכו'. יגוד. מלשון [דניאל י"א] גודו אילנא.
<h2>דף ח:</h2>
[שבת קל"ז ע"א] מתניתין. לשמונה. דבציר מהכי לאו מצוה עביד. לשנים עשר. דמחמת ספק לידתו אי אפשר שידחה יותר משיעור זה.
<h2>דף טז.</h2>
[לשון הרי"ף שבת י"ד ע"א מדפיו] לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. כלומר לא [הייתי] אומר דבר שאפחד ממי שישמע אותו ממני. כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא. כלומר אין השונה באמירתה ומשמיעה לאחרים עובר על לשון הרע. דכיון ששמעו אותו שלשה בני אדם נתמלא העולם ממנו, דהא חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה. לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו יותר מדאי שמתוך טובתו בא לידי רעתו. שיקפצו בני אדם להטריחו ולהתארח אצלו והן מצירין לו. או יהיה בעיני אנשי מדינתו כבעל ממון הרבה וינזק. או שמא מחמת תוספת שבחו יהיה לשם איש שונא לו שידבר בגנותו.
[לשון הרי"ף שבת י"ד ע"א מדפיו] איני והאמר רב עינאי וכו'. כלומר היאך תאמר שאלו העבירות בעליהם הקבועים בהם הם נידונים בכך וכך, והאמר רב עינאי שאלו העבירות עצמן יש להן כפרה. ומתוך שיש להן כפרה בעליהם המפורסמין בהן הן ניצולין מדינין שהן יסורין שלהן [גליון] למה נסמכה פרשה וכו'. דכתיב ועשה להם מכנסי בד וכו' לו ולזרעו אחריו, וכתיב בתריה וזה הדבר וכו'. אהיכא דאיתיה. פירוש שהוא מכפר על העבירה שתבוא מאותו אבר (שיש) [אשר] עליו מונח אותו בגד שהוא מבגדי כהונה, דכתיב באבנט [יחזקאל מ"ד] לא יחגרו ביזע, במקום שמזיעין. [גליון] נר' אל אבך. וכך קבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים, ותירגם על לבביהון יסרון. מעיל. לפי שיש על שוליו רמונים ופעמונים שיש להם קול, לפיכך הוא מכפר על לשון הרע שהוא בקול. איני והאמר רב עינוני וכו' כתונת מכפרת על שפיכות דמים וכו' מעיל מכפר על לה"ר. לא קא פריך מהאי מימרא אלא על לשון הרע בלבד. דאי אמרת דפריך נמי על ש"ד וג"ע וגסות הרוח דמשכחת ביה, לא יכלת למימר הכי, דהא קא מתרץ [דכי] אהנו מעשיו נגעים באים, ודלא אהנו מעשיו בגדים מכפרים. והדר תריץ נמי הא ידיע מאן קטליה כתונת מכפרת, ואי לא ידיע מאן קטליה עגלה ערופה מכפרת. דאי הוה כדקא אמרת, האמר ברישא דלא אהנו מעשיו כתונת מכפרת, דהא לאו קטליה הוא. והדר אמר אי ידיע מאן קטליה כתונת מכפרת, דקטליה ודאי, וקשיא דידיה אדידיה. ומפרקינן לא מכתונת קא פריך אלא ממעיל קא פריך. ומדקא בעי למימר מעיל אמר נמי כתונת וכו'. ועוד אמר אי לא אהנו מעשיו מעיל מכפר, דמשמע מעיל ולא אחר. הרי נתברר לך דהלין מילי לית בהו מששא, ולאו דסמכא הוא, אלא עיקר האי שמעתא דלשון הרע אי אהנו מעשיו בין בצינעא בין בפרהסיא נגעים באים. ואי לא אהנו מעשיו, אי בפרהסיא ועביד תשובה מעיל מכפר, ואי בצינעא ועביד נמי תשובה קטורת מכפרת. ושפיכות דמים, אי לא עביד תשובה, בין ידיע בין לא ידיע נגעים באים, כדאמרינן בלשון הרע אהנו מעשיו בין בצינעא בין בפרהסיא. ואי עביד תשובה, אי ידיע מאן קטליה כתונת מכפרת, כדפרהסיא דמעיל. ואי לא ידיע עגלה [ערופה] מכפרת, כדצינעא דקטורת. וגילוי עריות וגסות הרוח, אי עבדי תשובה בגדים מכפרים. ואי לא עבדי תשובה נגעים באים. הדין הוא פירושא דילן. ופירושא מעליא הוא, ולית בה ספיקא. לא קשיא. דהא דאמרינן שהקב"ה מביא על בעלי אותן עבירות החלאים, בשהחזיקו מעשיהם והזיקו בהן בני אדם. ולפיכך אין מתכפר להם, דכיון דאהנו מעשיהם היסורין באין עליהם, ואין בגדי כהונה מכפרין עליהן ואע"פ שעשו תשובה. ואם לא היו מעשיהן ולא לשונן הזיקו לבני אדם, שלא היו כל כך חזקים, ומיד חזרו בתשובה מאותם המעשים הרעים, הרי הקב"ה מכפר להם ומצילן מכל היסורין והחלאים שהיו ראויים לבוא עליהם. איני והאמר ר' סימון. חזר אחר כן ומקשה, היאך אמר רב עינוי שכפרת שפיכות דמים בכתונת וכפרת לשון הרע במעיל, מהא דאמר ר' סימון וכו'. דבר שבחשאי. פירוש זה הוא מעשה הקטורת שמקטירה בחשאי, לפני ולפנים. אי ידיע מאן קטליה. והיה בעדים בלא התראה, שאין ב"ד יכולין להמיתו. אם עשה הרוצח תשובה הכתונת מכפרת. כדאמר רב עינוי. ואם לא נודע מי המית זה, כפרת הרוצח עגלה ערופה, אם היה כבר עשה תשובה, כדאמר ר' סימון. וכן לשון הרע שבצינעא, כשיעשה בעליה תשובה הקטורת מכפרת עליו דומיא דחשאי ולשון הרע שבגלוי מעיל מכפר דומיא דגילוי עריות.
